רוג נ' אקרמן שאיבות בע"מ ואח'

החלטה/פסק דין חלקי

התביעה וטענות הצדדים

1.התובע, יליד 1946, עותר לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כתוצאה מהתקלות בצינור שאיבה שהונח בטיילת בחוף הים בחיפה, ביום 25.7.11.

2.התובע טוען כי ביום הארוע היה במהלך צעידה בחוף הים עם חברים, כשנתקל בצינור שהונח על הקרקע לרוחב המדרכה ושחובר למשאית שאיבה שהפעילה נתבעת 1. לטענתו, הצינור לא גודר ולא היו שלטי אזהרה או כל אמצעי אחר להתריע מפני המכשול. התובע נתקל בצינור, נפל ונחבל ביד שמאל ובעיקר בכתף השמאלית.

3.התובע עותר לחייב את נתבעות 1-2 מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, ולחילופין את נתבעת 3 שהיא המבטחת בביטוח חובה של המשאית שאליה חובר הצינור למקרה שבית המשפט יקבע שהארוע מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

4.הנתבעות כולן מכחישות את עצם הארוע. לחילופין, כל אחת מהן טוענת שיש להשית את האחריות על האחרות. נתבעות 1-2 טוענות כי ככל שבית המשפט יקבע שהתובע נפל, נחבל ונגרם לו נזק גוף בנסיבות המתוארות על ידו, הרי שעסקינן בתאונת דרכים ולכן יש לדחות את התביעה נגדן, ואילו נתבעת 3 טוענת כי על הארוע לא חל חוק הפלת"ד ויש לדחות את התביעה נגדה.

5.לאור טענות הנתבעות לעיל ולבקשתן, פוצל הדיון באופן ששאלת החבות תידון תחילה, הן באשר להכרעה בדבר עצם התרחשות התאונה, והן באשר לסיווג המשפטי בשאלה אם מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד או לפי פקודת הנזיקין, ובהתאמה להשאיר את הנתבעות הנכונות בתיק ולדחות את התביעה נגד הנתבעות האחרות.

עצם התרחשות התאונה

6.לאחר שעיינתי בטענות ושמעתי את העדויות ביחס לנסיבות הארוע ושאר השתלשלות העניינים העובדתיים, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכיח את עצם התרחשות התאונה.

7.התובע בתצהירו ת/1 העיד כי התאונה ארעה בטיילת חוף הים בחיפה, סמוך למלון מרידיאן. על פי עדותו, הוא הלך ברגל עם חברים, כפי שנהג לעשות מדי בוקר. בזמן ההליכה פעלה בסמוך לטיילת משאית שאיבה שהרעישה ובעודו צועד, מעד בזמן שרגלו נתקלה בצינור השאיבה שלא היה מסומן ולא היה כל שילוט או תמרור אזהרה. על פי עדותו, רגלו נתקלה במחבר שחיבר בין שני צינורות המהווה טבעת מתכת שהיה לה מעין וו שבלט החוצה ושלא ניתן היה להבחין בו. לטענתו, הנפילה ארעה באופן שקצה הנעל נתפסה בקצה הוו, וכך איבד את שיווי המשקל, נפל ונחבל.

הוא לא פנה לבקש עזרה מעובדי המשאית, שלטענתו לעגו לו בזמן שנפל.

על פי עדותו, חזר הביתה וסבר שהכאבים יעברו וכן ניסה לטפל בעצמו באמצעים שמרניים ולכן לא פנה לקבלת עזרה רפואית. מספר ימים לאחר מכן טס לחו"ל לשבוע, ומשראה שהכאבים לא שוככים, אלא מתגברים, פנה לקבלת טיפול ביום 11.8.11, לאחר שחזר לישראל.

לתמיכה בעדותו הוגשו תצהירי חבריו: מר דוד שושי (ת/2) ומר מרדכי מזרחי (ת/3).

תצהירים אלו חוזרים על גרסת התובע.

8.מטעם נתבעות 1-2 הוגשו תצהירי הבעלים של נתבעת 1, מר גדליה אקרמן (נ/1), תצהיר מר ישראל סולודוכה (נ/3) ותצהיר מר מוחמד ביארי.

9.מר אקרמן לא נכח בארוע הנטען, אלא העיד על נוהלי העבודה, כמי שאחראי לביצועה התקין. על פי עדותו, לפי ההתקשרות בין הנתבעת 1 לבין עירית חיפה, מבצעת הנתבעת 1 את ריקון בורות השאיבה לאורך חוף הים באמצעות משאיות שאיבה של החברה. בכל פעולה כזו עובדים תמיד שני עובדים של החברה בשעות הבוקר. העבודה מתבצעת באמצעות צינור שאיבה בקוטר 4 צול, הפרוס מהמשאית ועד בור השאיבה, לרבות מעל המדרכה בה עוברת הטיילת, לרוחבה של המדרכה. לטענתו, על פי הנוהלים, בתחום המדרכה מסומן הצינור משני צדדיו באמצעות סרט סימון אדום, שלטים "עובדים ברחוב" ו-3 קונוסים בגובה 50 ס"מ מכל צד של הצינור (היינו 6 קונוסים). בנוסף, אחד העובדים עומד כל הזמן ליד הצינור, כשהוא רואה הן את המדרכה והן את הבור, ומשגיח שהעוברים ושבים לא יִפלו לבור ולא יתקלו בצינור.

פעולת השאיבה מתבצעת באמצעות הפעלת מנוע הרכב ואין למשאבה מנוע נפרד.

בכל פעולת שאיבה מתבצעים מספר סבבים (בין 10-15, תלוי בעונה). בכל פעם שהמשאית מתמלאת, היא נוסעת לבור השאיבה המרכזי וחוזרת לסבב ריקון נוסף. העובד הנוסף נשאר כל אותו זמן ליד הצינור עד שהמשאית חוזרת.

ביום הארוע, לפי בדיקה ביומן, עבדו במקום ה"ה ישראל סולודוכה ומוחמד ביארי. לטענתו, לא התקבלה שום הודעה או פניה על ארוע של נפילה בזמן אמת, אלא לראשונה בפניית עורך דין מיום 12.10.11.

העובדים חזרו בתצהיריהם על האמור בתצהיר מר אקרמן. גם הם טוענים בתצהיריהם כי הצינור מסומן משני צדדיו באמצעות סרט סימון אדום, שלטים וקונוסים, וכי אחד מהם תמיד עומד ומשגיח שהעוברים ושבים לא יפלו לבור ולא יתקלו בצינור. לטענתם, לא היה ולא נברא ארוע של נפילת התובע כמתואר על ידו ואיש לא ניגש אליהם בזמן אמת והתלונן.